גזר דין בתיק ת"פ 10001-02-11

רקע עובדתי

1.         הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי בין הנאשם לבין המתלונן - מר דין שרעבי, קיימת הכרות קודמת בנסיבות חברתיות. כחודש עובר לאירוע נשוא כתב האישום, פרץ ויכוח אלים בין הנאשם לבין המתלונן מחוץ למועדון בעיר תל-אביב, במהלכו דחפו השניים זה את זה.

ביום 22.01.11, במהלך מסיבה בעיר ראשון-לציון, על רקע הוויכוח הנ"ל, ולאחר שהנאשם הותקף על ידי אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה, הטיח הנאשם בראשו של המתלונן בקבוק בירה וגידף אותו.

בשלב זה, ניסה המתלונן להדוף את הנאשם, אך זה המשיך ודקר אותו באמצעות הבקבוק השבור בפלג גופו העליון.

המתלונן פונה לבית החולים, כשהוא חבול ומדמם ונגרמו לו חתכים בקרקפת, בבית החזה, בזרועו ובאוזנו. בין היתר, נזקק המתלונן לטיפול רפואי בדמות איחוי חתכים בסיכות.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.         בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה ופיצוי משמעותי למתלונן.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, החבלות שגרם למתלונן באמצעות נשק קר והטיפול הרפואי לו הוא נזקק. שימת הלב הופנתה ל -  ת/1- ת/3 - תעודות רפואיות ותמונות בדבר פציעת המתלונן וכן הצהרתו כנפגע עבירה בהתייחסותו לצלקות שנגרמו לו הן הפיזיות והן הנפשיות, קשייו מאז ועד כה ועוגמת הנפש שעודנה מנת חלקו.

לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם פעל מתוך יצר נקמנות ואין מדובר בהתפרצות רגעית מטעמו. עוד הודגש כי הנאשם לא בחן את עומק התנהלותו האלימה ולכן, קיים חשש כי יחזור לסורו.

4.         בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו מבחן, מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות ופיצוי למתלונן.

הודגשו עברו הנקי של הנאשם, גילו הצעיר, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, התנהלותו הנורמטיבית על שירותו בצה"ל ותשבחות מפקדיו, הודייתו בכתב האישום המתוקן, חרטתו, צפי פני שיקומו והתרשמותו החיוביות של שירות המבחן. 

עוד נטען כי מעשי הנאשם נעדרו תכנון מוקדם והסתבכותו מקרית ואינה מאפיינת את אורחותיו הנורמטיביות.

הסנגור הפנה לשהיית הנאשם במעצר ובמעצר בית במסגרת תיק זה ועתר להעדפת מתן תמריץ בעבורו לאחר שהחל בדרך הישר, כדי גזירת עונשו כפי סיכויי שיקומו.

5.         כעדה לעונש נשמעה אמו של הנאשם - הגב' תמר יעבץ וברגש רב מהמעמד, הבהירה כיצד בני המשפחה הוכו בתדהמה מחמת מעשי הנאשם, והפנתה לחינוך הטוב שקיבלו ילדיה

ולחרטת הנאשם על אופיו הנורמטיבי.

            העדה עתרה להתחשבות בגזירת עונשו של בנה ולהתייחסות אל מעשיו כאל מעידה חד פעמית (ר' פרו' עמ' 9 שו' 24-31; עמ' 10 שו' 1-2).

הוגש אף נ/2 - מכתב מאת אחות הנאשם ובו, בין היתר, התייחסות להשלכות מעשיו הן על הנאשם עצמו והן על במשפחתו התומכת, הפנמת פסול מעשי הנאשם, נטילת אחריות מטעמו והרתמות בני משפחתו לשיקומו.

6.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע חרטה על מעשיו והדגיש כי החל בהליך טיפולי במסגרת שירות מבחן ואת אמונתו שלא ישוב לסורו.